החלטה בתיק ת"א 8336/06

התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה, שהסעד העיקרי הנדרש בה הוא להצהיר, כי תובע 2 הנו הבעלים הבלעדי של הקרקע הידועה כחלקה 9 בגוש 12 באדמות הכפר עקב בירושלים (להלן: " המקרקעין"). יתר הסעדים: הצהרה כי השכרת המקרקעין לנתבעים 4-8 בטלה ומבוטלת, סילוק ידם של נתבעים 4-8 מן המקרקעין וחיוב נתבע 1 בשווי המיטלטלין שנגנבו מן המקרקעין - הנם פועל יוצא מההצהרה על בעלותו של תובע 2.

הרקע העובדתי שהביא להגשת התביעה הנו, בקליפת אגוז, כדלקמן: בין תובע 2 לבין נתבעים 1-3 נערך הסכם, שלפיו התחייבו נתבעים 1-3 להעביר לבעלותו של תובע 2 את המקרקעין. המקרקעין נועדו לשמש כנכס חלופי, היה ונתבעים 1-3 לא יצליחו לסלק, עד למועד שנקבע, תביעות של צדדים שלישיים בנוגע למקרקעין אחרים, אשר נמכרו לתובע 2 בתמורה לתשלום של 170 אלף דולר ארה"ב (ת/1). בהמשך, נערך בין הצדדים הסכם נוסף לביטולו של "ת/1" בתמורה להשבת הסכום ששילם תובע 2. הסכום לא שולם, ומאחר שב"ת/5" נקבע, כי אי תשלום התמורה כולה עד למועד שנקבע תביא אוטומטית לביטולו של "ת/5" ולהשארת המקרקעין בבעלותו ובחזקתו של תובע 2, הוגשה התביעה דנן.

אין מחלוקת, כי המקרקעין שבנדון אינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין, וכי שווי העסקה הנו 170,000 דולר ארה"ב. לפיכך עוררתי מיוזמתי את שאלת הסמכות העניינית. ב"כ התובע עמד על כך, שלבית משפט זה יש סמכות לדון בתביעה מכוח סמכותו השיורית לדון בכל תביעה הקשורה למקרקעין, שאין עניינה חזקה או שימוש, ואילו ב"כ הנתבעים לא התנגד להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בירושלים.

לאחר שעיינתי בתגובה שהוגשה מטעם התובעים ובשים לב למבחני הסמכות העניינית שנקבעו בפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה, כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה, ועל כן יש להעבירה לבית משפט השלום בירושלים, מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. להלן אפרט את נימוקיי.

על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי-המשפט, מוסמך בית משפט השלום לדון, בין היתר, ב:

תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין.

לבית המשפט המחוזי נתונה, אפוא, הסמכות העניינית לדון ב"תביעות הנוגעות למקרקעין" שאינן חזקה ושימוש. האם התביעה דנא הנה תביעה הנוגעת למקרקעין?

התשובה לכך היא בשלילה. עסקה במקרקעין טעונה רישום. עסקה שלא נגמרה ברישום הנה התחייבות לעשות עסקה (סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). עסקה כזו, שלא נסתיימה ברישום, אינה מקנה זכות קניינית, אלא זכות אובליגטורית בלבד, אשר לכל היותר היא זכות לקבל זכות קניינית בעתיד, אם וכאשר המקרקעין ירשמו בספרי המקרקעין (ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, פ"ד נ"ג(2), 218, 230). מכאן, כי זכויות בלתי רשומות הנן זכויות אובליגטוריות ולא זכויות במקרקעין, ועל כן ממילא לא מדובר בתביעה במקרקעין, כמובנה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט.

הפסיקה חזרה וקבעה, כי תביעות הנוגעות לזכויות מעין אלו יידונו על פי שוויין, בהתאם לכללי הסמכות העניינית החלים על תובענות כספיות (רע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין נ' עזבון המנוח משהתק-על 97(1), 502 , 503; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2), 669; ת"א (ב"ש) 74/88 דמרי נ' דניאלוביץ, תק-מח 88(3), 1, 244-246).

עוד יודגש, כי אף אם עסקינן במקרקעין רשומים, אולם הסעד הנדרש הוא הצהרה על בטלותו של הסכם, מבלי שנדרש במסגרתו סעד של שינוי הרישום, תסווג התביעה כתביעה שעניינה זכויות ולא מקרקעין, והסמכות תקבע בהתאם לשווי העניין (ראה: ת"א (מחוזי י-ם) 4089/02 מליח נ' מזרחי, החלטה מיום 4.2.04 (כב' השופט אוקון)).

מאחר שהתובעים לא חלקו על כך ששווי הזכויות במקרקעין הנו בתחום סמכותו של בית-משפט השלום, המסקנה היא שיש להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בירושלים.

המזכירות תעביר את התיק לבית משפט השלום בירושלים, ותמציא העתקים מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ט באייר, תשס"ז (8 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: